נקע בקרסול

<img src="נקע.jpg" alt="נקע בקרסול">

טיפול טווינה לנקע בקרסול

אחד מכל 10,000 אנשים ביום נוקע את קרסולו. לרוב מדובר באנשים צעירים, שנקעו את רגלם בעת פעילות ‏ספורט ופנאי. כמחצית מהנקעים בקרסול קשורות למשחק כדורסל, ומעט פחות משליש ‏קשורות לכדורגל. 28% מהנקעים מתרחשים בזמן ריצה.‏

יכולת התנועה של הקרסול יחד עם נשיאת משקל כל הגוף, חושפים אותו, יחסית לשאר ‏מפרקי הגוף, לעומסים חריגים שעלולים להתבטא בפגיעות אורתופדיות רבות. הקרסול מחבר ‏בין השוק לכף הרגל ולמעשה הוא נושא בכל צעד וצעד את כל משקל הגוף, כשבו זמנית, על ‏הקרסול ומפרקי כף הרגל הנוספים להשתתף בהנעת הגוף ולהתאים עצמם לצורות הקרקע ‏השונות. בשל התפקודים הללו והעומסים המוטלים עליו, נדרש מן הקרסול להיות מפרק חזק ‏ויציב (דבר המושג על ידי מבנה עצמות המפרק, השרירים והרצועות), אך זה גם מה שהופך ‏אותו למאוד פגיע, ולכן הוא נוטה להיפגע יותר מכל מפרק אחר בגוף. כ-90% מהפגיעות
‏הטראומטיות בקרסול מתבטאות כנקע.‏

המבנה האנטומי של מפרק הקרסול:

מפרק הקרסול הוא מפרק מסוג ציר, המאפשר כיפוף כף הרגל כלפי מטה (פלקסיה ‏פלאנטרית) וכלפי מעלה (פלקסיה דורסאלית). הפלקסיה הדורסאלית מתאפשרת על ידי ‏השרירים:‏Tibialis anterior‏ וה- ‏Extensor Digitorum Longus‏. הפלקסיה הפלאנטארית ‏מתאפשרת על ידי שריר ה-‏Gastrocnemius ‎‏ ושריר ה-‏Soleus‏. שני שרירים אלה הינם ‏גדולים ובעלי עוצמה, הממוקמים בצד האחורי של השוק ומתאחדים לגיד משותף, גיד אכילס, ‏דרכו הם נאחזים בחלק האחורי של עצם העקב (‏Calcaneus‏). התנועות פנימה והחוצה של ‏מפרק הקרסול מתאפשרות על ידי שיתוף מפרק עצם העקב (‏Calcaneus‏), עם עצם ‏הקרסול (‏Talus‏).‏
בחלק האמצעי של הקרסול ממוקמת רצועת דלתא (‏Ligamentum collaterale mediale ‎articulationis talocruralis; Ligamentum deltoideum‏). רצועת הדלתא הינה רחבה ‏וחזקה. היא נאחזת בפטישון התיכון של השוקה ומתפרסת לכיוון מטה, בצורת משולש (ומשם ‏שמה)לעצם העקב (‏Calcaneus‏), לערקום ולעצם הסירה (‏Navicular‏). ‏
בצידו של הקרסול ישנן שלוש רצועות המחברות בין הפטישון הצידי של השוקה לערקום ‏ולעצם העקב: רצועת השוקית והערקום הקדמית (‏Ligamentum talo-fibulare ‎anterius‏), רצועת השוקית והעקב (‏Ligamentum calcaneo-fibulare‏) ורצועת השוקית ‏והערקום האחורית (‏Ligamentum talo-fibulare posterius‏). ‏
תפקיד הרצועות להחזיק את העצמות והמפרקים במקום, והן מונעות תנועות לא נורמליות ‏ממפרק הקרסול. ‏

פתופיזיולוגיה לנקע:‏

כאשר העומס המופעל על מערכת הרצועות במפרק הקרסול עולה על כוחן של הרצועות, ‏אחת מהרצועות (או יותר) נפגעת ונמתחת. זהו נקע. רוב הנקעים בקרסול מערבים את ‏החלק הצידי של המפרק. הם מתרחשים בתנועה חזקה בקרסול,כלפי פנים. אם מנח הקרסול ‏בעת הפגיעה הוא פלנטארי עולה הסיכוי לנקע. הרצועה הראשונה להיפגע היא ה-‏Anterior ‎talo-fibular ligament ‎‏ בשל היותה דקה יחסית לאחרות (2 ס”מ בממוצע). תפקידה למנוע ‏את תנועת גלגול כף הרגל פנימה. לכן, בזמן ריצה למשל, אם‎ ‎מועדים וכף הרגל מתעקמת ‏כלפי פנים (הקרסול קורס כלפי חוץ), כל הלחץ מופעל על הרצועות החיצוניות.‏

הסימנים הקליניים והתסמינים של נקע בקרסול:

‏•‏ כאב.‏
‏•‏ אדמומיות ו/ או שטף דם מקומי.‏
‏•‏ קושי בהזזת הקרסול.‏
‏•‏ קושי בדריכה על הקרסול.‏

אבחון חומרת הנקע:

נקע מדרגה ראשונה‎ ‎‏- מתיחה או קרע מינימלי של הרצועות, המלווה בכאב קל ובנפיחות ‏מועטה. מפרק הקרסול נשאר יציב, כך שעדיין ניתן לשאת את משקל הגוף ולנוע, כלומר ‏התפקוד נשמר. ‏‎ ‎
נקע מדרגה שנייה‎ ‎‏- קרע חלקי של הרצועות, המלווה בכאב ובנפיחות בינוניים עם שטף דם ‏מקומי. מפרק הקרסול מאבד מיציבותו במידה קלה או בינונית, קשה לשאת את הגוף ולנוע ‏ולכן יש קושי בתפקוד.‏
נקע מדרגה שלישית‎ ‎‏- קרע כמעט מלא או מלא של הרצועות, המלווה בכאב רב ובנפיחות ‏בולטת עם שטף דם חמור. קיים אובדן היכולת לשאת את משקל הגוף ולכן גם אובדן התפקוד.‏
כ-40% מהנקעים הופכים לפציעה כרונית, המתבטאת בנקעים חוזרים (‏Recurrent Ankle ‎Sprain‏), המובילים לחוסר יציבות של הקרסול (‏Ankle Instability‏) ועלולים לגרום לנטייה ‏של הקרסול לשברים.‏‎ ‎

הטיפול בנקע בקרסול:

‏1. ‏RICE‏ (‏‎ – (Rest, Ice, Compression, Elevationעד 72 שעות מהפגיעה.‏
מנוחה (‏Rest‏) – הפחתה בפעילות ולעיתים התנידות בנשיאת משקל חלקי ואף ללא נשיאת ‏משקל בכלל (באמצעות קביים). המנוחה מגנה על המקום הפצוע מפציעות נוספות ומקלה ‏על הפניית משאבי הגוף לאזור.‏
קירור (‏Ice‏) – באמצעות קרח עטוף בשקית ניילון או כרית קירור, המונחים ישירות על אזור ‏הפגוע למשך 15-20 דקות לכל היותר (מכיוון שקירור הנמשך יותר מ-20 דקות יכול דווקא ‏להרחיב את כלי הדם ולגרום לפגיעות קור מקומיות), 4 עד 8 פעמים ביום. הקירור מפחית ‏את הפעילות העצבית במקום ולכן גם משכך את הכאב. בנוסף, הקור מצר את כלי הדם ‏המקומיים ועל ידי כך מפחית את הנפיחות ו/ או את הדימום, המעכבים את ההחלמה. ‏
חבישה לוחצת (‏Compression‏) – באמצעות תחבושת אלסטית או קיבוע עם אפקט של ‏לחץ להגבלת הנפיחות.‏
הגבהה (‏Elevation‏) – של הקרסול להקלה על ספיגת הנפיחות. כאשר הקרסול גבוה יותר ‏מהלב מושג האפקט המקסימלי.‏
‏2. טיפול מניעתי: חיזוק השרירים ואימון פרופריוספטיבי – אימון שיקומי ברמה העצבית של ‏המפרק (או השריר, הגיד והרקמות העמוקות) לאחר פציעה. נקע בקרסול גורם גם לפגיעה ‏של העצבים במפרק, כך שהמידע שעובר למוח בנוגע למיקום המפרק והמצאותו במרחב ‏נפגע, דבר העלול לגרום לנקעים נוספים באותו מפרק. מכאן, שגם ברמה המניעתית, ‏חשיבות האימון הפרופריוספטיבי גבוהה ביותר. האימון הפרופריוספטיבי מגביר את רמת ‏הקואורדינציה, שיווי המשקל והרפלקסים במפרקים ומפחית את תחושת “בריחת המפרק”. ‏יש להתחיל בתרגול פרופריוספטיבי מוקדם ככל שניתן, מאחר והתרגילים באימון זה אינם ‏מפעילים עומס ומתח על הרקמות, ואף תורמים ליעילותם של תרגילי החיזוק והסיבולת.